Writings from the Rabbis

Yom Hazikaron 5779 ~ 08 May 2019
May 9th 2019

My words of welcome to begin the Yom Hazikaron ceremony of the Consulate of the State of Israel tonight at Beth Tzedec.

יום הזכרון תשע״ט ~~ Yom Hazikaron 5779

On behalf of our President, Sheldon Rotman, our Board of Directors, our spiritual and educational team, all our staff and our members, welcome to Beth Tzedec. We are honoured to again host this Yom Hazikaron gathering and we thank the Consul General and her staff for working with us for this memorable occasion.

כיהודים, כקנדים, כקהילה הפרו-ישראלית, חלקנו הרבה השנה: התנצלותה הרשמית של הממשלה על סילוק הספינה סנט לואיס ב -1939, הרחבת הסכמי הסחר והמדע של קנדה ישראל, הביקור של נשיא המדינה, התכנסות קולולאם ותמיכתה של קנדה במדינת ישראל, בעת התקפה ובהגנה על עצמה.

As Jews, as Canadians, as the pro-Israel community, we have shared much this year: the official apology of the Government for turning away the ship St. Louis in 1939, the extension of Canada-Israel trade and science agreements, the visit of the President of Israel, the Koolulam gathering and the support by Canada of the State of Israel, when under attack and when defending itself.

As we gather tonight to remember, to grieve and to honour those who gave their lives to establish and defend Israel, as well as those killed by terrorist attacks, we recognize how vulnerable the State of Israel is, despite its military strength, diplomatic successes, technological innovation and cultural vitality.

כאשר אנו מתאספים הלילה לזכור, להתאבל ולכבד את אלה שנתנו את חייהם כדי להקים ולהגן על ישראל, גם אלה שנהרגו בפיגועי טרור, אנו מכירים עד כמה מדינת ישראל היא עדיין פגיעה, למרות עוצמתה הצבאית, הצלחותיה הדיפלומטיות, חדשנות טכנולוגית וחיוניות תרבותית.

We also note with concern the growing BDS movement that seeks to deny the legitimacy of Zionism and the State of Israel. We are painfully aware of the increased level of anti-semitism in Canada and other countries. We have grieved with the communities of Pittsburgh and Poway, who have faced murderous hatred in their synagogues. We are grateful to the many people of good faith—including many Christians and Muslims—who have stood with us in rings of peace and other expressions of solidarity and sympathy.

כמו כן אנו מציינים בדאגה את תנועת ה- BDS ההולכת וגדלה, המבקשת לשלול את הלגיטימיות של הציונות ומדינת ישראל. אנו מודעים בכאב לרמת האנטישמיות הגוברת בקנדה ובמדינות אחרות. התאבלנו עם קהילות פיטסבורג ופאוואי, שעמדו בפני שנאה רצחנית בבתי הכנסת שלהם. אנו אסירי תודה לאנשים הרבים של תום הלב - כולל נוצרים ומוסלמים רבים - שעמדו איתנו בטבעות של שלום וביטויים אחרים של סולידריות ואהדה.

Many here, like me, are the parents or relatives of former or current soldiers. We know the anxiety which accompanies the pride for our young people who wear the uniform of the IDF or security forces.

Rabbi Yitzhak Nissenbaum, a Zionist rabbi in the Warsaw ghetto, facing unprecedented circumstances, declared: "This is the hour of Kiddush ha-Hayyim and not of Kiddush ha-Shem by death. Formerly, our enemies demanded our soul and the Jew sacrificed his body in sanctifying God's Name. Now, the enemy demands the body of the Jew. This makes it imperative for the Jew to defend it and protect it.”

הרב יצחק ניסנבאום, רב ציוני בגטו ורשה, שעמד בפני נסיבות חסרות תקדים, הכריז: "זו שעת קידוש החיים ולא של קידוש השם במוות, כשאויבינו דרשו את נשמתנו, הקורבן היהודי היה גופו לקדש את שמו של אלוהים, עכשיו האויב דורש את גופו של היהודי, וזה מחייב את היהודי להגן עליו".

Last summer, I stood in the Hall of Honour at Mt. Herzl to participate in the daily memorial for soldiers killed on that day. I stood at the graves of young men and women whose families and personal histories are unknown and offered prayers for soldiers who were taken from their families many years too soon.

Tonight, as we remember the valour of these who died defending Israel—Jews, Druze, Bedouin, Christians—let us be clear: we do not valorize war and death. We know the difficult choices and terrible price paid by so many. We pray for a small shalom and prepare for all eventualities.

בקיץ שעבר עמדתי באולם הכבוד בהר הרצל, כדי להשתתף באנדרטה היומיומית לחיילים התפללתי בעד החיילים שמוותיהם היו מסומנים באותו יום. עמדתי על יד קבריהם של צעירים וצעירות שמשפחותיהם אינן ידועות, והתפללתי בעד חיילים שנלקחו ממשפחותיהם שנים רבות מוקדם מדי

הערב, כשאנו זוכרים את גבורתם של אלה שמתו להגן על ישראל - יהודים, דרוזים, בדואים, נוצרים - הבה נהיה ברורים: אנחנו לא מעריכים את המלחמה והמוות. אנחנו מבינים את הבחירות הקשות ואת המחיר הנורא ששילמו רבים כל כך. אנחנו מתפללים לשלום קטן ומתכוננים לכל ההישגים שיבואו.

This poem by Yehudah Amichai expresses the yearning for the flowering of the wildflowers of peace. 

שלום בר 
יהודה עמיחי

שלום בר .
לא זה של שביתת נשק ,
אפילו לא זה של חזון זאב עם גדי ,
כמו בלב אחר ההתרגשות :
לדבר רק על עייפות גדולה .
אני יודע שאני יודע להמית ,
לכן אני מבוגר .
ובני משחק ברובה צעצועים שיודע 
לפתוח ולעצום עיניים ולהגיד, אמא .

שלום בלי רעש כתות חרבות לאיתים, בלי מילים, 
בלי קול חותמות כבדות ;
שיהיה קל מעל, כקצף לבן ועצל .
מנוחה לפצעים .
אפילו לא ארוכה .
(וזעקת יתומים נמסרת מדור לדור, כמו במירוץ 
שליחים: מקל לא נופל .)

שיהיה כמו פרחי בר 
פתאום בכורח השדה 
שלום בר


Not the peace of a cease-fire not even the vision of the wolf and the lamb, but rather as in the heart when the excitement is over and you can talk only about a great weariness. I know that I know how to kill, that makes me an adult. And my son plays with a toy gun that knows how to open and close its eyes and say Mama. A peace without the big noise of beating swords into ploughshares, without words, without the thud of the heavy rubber stamp: let it be light, floating, like lazy white foam. A little rest for the wounds - who speaks of healing? (And the howl of the orphans is passed from one generation to the next, as in a relay race: the baton never falls.) Let it come like wildflowers, suddenly, because the field must have it: wildpeace.